הרחובות ההולנדים מתכסים בדגלים בצבע תפוז, החנויות מלאות בכובעים, משרוקיות ואיפור בגווני כתום, והחולצות של הנבחרת הלאומית בכדורגל נחטפות כלחמניות טריות. ה"קדחת הכתומה" הגיע שוב להולנד. כדורגל הוא מאז ומעולם סיבה אמיתית לחגיגה הולנדית מעוררת חושים, על אחת כמה וכמה בטורנירים בינלאומיים, ואכן, ב-13 ביוני תעלה נבחרת הולנד בכדורגל לכר הדשא בארנה באמסטרדם למשחק ראשון בשלב הבתים של יורו 2021, ובתקווה תמשיך עד לגמר.
בנוסף לצבע הכתום, מנקר-העיניים המזוהה איתה, ולמרות שהולנד מדינה קטנה בכל קנה מידה, הנבחרת הלאומית נחשבת כאחת הטובות בעולם. בעבר הייתה הולנד אלופת אירופה ואף הגיעה לגמר גביע העולם שלוש פעמים (1974, 1978 ו2010 ולצערנו הרב הפסידה בשלושתם). במהלך השנים גדלו כאן שחקנים ידועי שם כגון: רובן ון פרסי, דניס ברחקמפ, ווסלי סניידר, חוליט, ואן בסטן והגדול מכולם: יוהאן קרויף – אותו שחקן שכל הולנדי המכבד את עצמו יכריז ואם יהיה צורך אף יתווכח, שעלה ביכולות הבנת המשחק שלו על פלה, מראדונה או בקנבאואר.
בענפי ספורט אחרים ההולנדים טובים ואף מהמובילים בעולם… החלקה על הקרח למשל או הוקי, כדור יד וכדור עף. אך אין ספק שכדורגל הוא הספורט הפופולארי בהולנד הן מבחינת צפייה והן מבחינת השתתפות.
באיגוד ההחלקה על הקרח למשל רשומים רק כמה עשרות אלפים בעוד שבאיגוד הכדורגל רשומים במועדון מסודר קרוב למיליון וחצי שחקנים, אליהם מצטרפים עוד כמה מיליונים שרצים אחרי הכדור, צורחים על היריב ובועטים לשער באופן חובבני (ומעצבן 😊) בערבים ובסופי שבוע בפארקים ובמגרשים מאולתרים.
במשחקים חשובים של הנבחרת הכתומה צופים קרוב ל70 אחוז מהאוכלוסייה הכללית, ואם גם מנצחים החגיגות נמשכות לתוך הלילה. יותר מכך, נראה שהכדורגל ההולנדי הוא ביטוי ללאומיות "חיובית", המביאה זהות, גאווה ותחושה עמוקה של השתייכות בעולם אירופי ששקוע פחות בסוגיות טריטוריה או בחיכוכים פוליטיים. זה גם אחד ההסברים להצלחת המדינות הקטנות. ההולנדים, סימפטיים ומוכשרים, בעלי כוח פוליטי מוגבל, ממשיכים להוציא תחת ידם אמנים טובים וכדורגלנים נפלאים. הנבחרת מציגה לרוב עצמה, נחישות, מהירות ווירטואוזיות, ומי ייתן ותזכה פעם אחת (אולי הפעם?) להניף את הגביע!!
